לא צריך להיות מומחה לאיכות הסביבה כדי לדעת שכמויות הפסולת בעולם שוברות שיאים חדשים מדי שנה, וכוללים בתוכם שורה ארוכה של סיכונים אפשריים.
הסוג הנפוץ ביותר של פסולת הוא פסולת מוצקה, אליה נתייחס במאמר. אנחנו נגדיר עבורכם את הפסולת המוגדרת ככזו, נעמוד על ההיקפים שלה בישראל ונסביר כיצד ניתן להתמודד עם המפגע הסביבתי הזה.
על פסולת מוצקה
ההגדרה של פסולת מוצקה מאפשרת ללמוד על מצב הצבירה שלה. מה שחשוב יותר להגדיר הוא שפסולת מהסוג הזה כוללת בתוכה מספר "צורות", הנפוצות כולן, למרבה הצער.
אשפה ביתית, זבל וגרוטאות נחלקות לאינספור מקורות פסולת אפשריים, כשלכך יש להוסיף פסולת אשר מקורה בפעילותם של בתי מלאכה, מפעלים תעשייתיים או אפילו חקלאות (פסולת הגזם, שמקורה צמחי, מהווה דוגמא מובהקת לכך).
סוג נפוץ אחר של פסולת מוצקה הוא פסולת בניין, כל אותם חומרים אשר נעשה בהם שימוש במהלך הבנייה, אך כעת הם מצטברים בכמויות מסחריות: בטון, אספלט, קלקרים, מתכות ועוד.
הפסולת היבשה, זן מרכזי אחר של זו המוצקה, לא כוללת בתוכה רכיבים אורגניים או חומרים מסוכנים, אבל כוללת בתוכה פריטים שמהווים צרה צרורה: צמיגים, מתכות, פלסטיק, זכוכית וכיוצא בזה.
נתוני הפסולת בישראל מאפשרים ללמוד עד כמה המצב מורכב. על פי נתוני המשרד לאיכות הסביבה, כל תושב בישראל מייצר כשני קילוגרמם פסולת בממוצע ביום, כשקצב הגידול של כך מגיע עד ל-5% מדי שנה. מבחינה מספרית, ההערכות הן שבשנת 2020, תיוצר בישראל, מדי יום, כמות של כ-25,000 טון פסולת.
שיטות לסילוק פסולת
כאשר הפסולת המוצקה מצטברת לה, היא גורמת לאינספור סיבוכים: היא מפיצה חיידקים שעלולים להביא להתפתחות מחלות, עלולה להביא לזיהום הסביבה או מי התהום, תופסת נפח רב – והרשימה עוד ארוכה.
כדי למנוע מצבים מהסוג הזה, נחקקו בישראל במהלך השנים תקנות שונות, שתכליתן להתמודד עם המפגע. הנחת המוצא היא שלצורך זה נדרש לשלב בין מספר שיטות טיפול.
הטמנה מהווה אחת המרכזיות שבהן. המדובר הוא בהטמנת הפסולת אך ורק באתרי הפסולת שהוסדרו לצורך זה, ואשר נועדו למנוע את תופעות הלוואי שלה: למשל, טיפול בגזים היוצאים מהפסולת במטרה להקטין את הפגיעה הסביבתית.
עם זאת, ההנחה כיום היא שישנן שיטות יעילות להתמודד עם הפסולת, כפי שיעיד הכנסת היטל ההטמנה לתמונה. זהו מס ירוק, שמוטל על יצרני הפסולת, ואמור לדרבן אותן לבחור באלטרנטיבות, אליהן נתייחס בהמשך.
חשיבותו של מיחזור
כשמדברים על פסולת, ועל אחת כמה וכמה כזו מוצקה, לא ניתן להוציא מהמשוואה את אפשרות השימוש החוזר בה, באחת המגמות המשמעותיות ביותר כיום בעולם האקולוגי.
כיום, התפיסה המקובלת היא שאחוז ניכר מהפסולת ניתן לנצל, בעתיד הנראה לעין, ביותר ממובן אחד. דוגמא מובהקת לכך היא שימוש חוזר במוצרים אשר נאספו בדרכים מגוונות, לרוב בצורה המקורית שלהם, וללא תהליכי שיפוץ או עיבוד.
את עיקר ההתייחסות, עם זאת, מקבל המיחזור, על סוגיו הרבים. המדובר הוא בתהליך אשר תכליתו לאפשר גם כן שימוש חוזר במוצרים, אלא שלצורך זה נעשית, באמצעות תהליכים תעשייתיים מורכבים, פירוק של המוצרים לכדי חומרי הגלם שלהם. במילים אחרות, מיחזור מאפשר להשתמש באותם חומרי גלם באינספור דרכים, ולא בהכרח באלה העומדות בקנה אחד עם השימוש הקודם של המוצר.
החדשות הטובות הן שהיקפי המיחזור בישראל, האלטרנטיבה הנחשבת למועדפת על ידי גורמי איכות הסביבה, גבוהים בכל קנה מידה, והיא ממוקמת במקום גבוה יותר בעולם המערבי מבחינה זו. ניתן לקוות שהמגמה רק תמשיך ותתגבר בשנים הקרובות.
