מדי שנה מייצרים אזרחי ישראל כשבעה מיליון טון אשפה. על פי הערכות הכמות הזאת גדלה בכל שנה בכחמישה אחוזים. רוב רובה של הכמות הזאת מגיע לאתרי ההטמנה ונקבר באדמה או מוערם בערימות ענק.
הנזק האקולוגי הנגרם לאדמה ולאוויר ובכלל לסביבה כולה כתוצאה מהררי הזבל הוא עצום.
תהליך החמצון והריקבון גורם לפליטת גז המגביר את אפקט החממה של כדור הארץ. חלק מהחומרים הנפלטים מסוגים מסוימים של פסולת עלולים לחלחל למי התהום ולזהמם.
הגזים הנפלטים מכמויות האשפה העצומות במזבלות, עלולים לגרום לנזק לבריאות התושבים. בנוסף לכל, הטמנת הפסולת טומנת בחובה עלויות גבוהות מאוד.
יש פתרון
הפתרון המסתמן בשנים האחרונות הוא המיחזור. על מנת למחזר את הפסולת הנפלטת מבתי התושבים, יש לבצע הפרדה במקור. כלומר להשליך כל סוג של אשפה לפח המיועד לו. כיום ניתן למחזר כמעט הכול, אך לצורך כך יש לבודד את סוג הפסולת המיועדת למיחזור משאר האשפה הכללית.
רעיון זה הולך וחודר אט אט למודעות הציבור. אנשים מתחילים לחשוב פעמיים לפני שהם זורקים דברים לפח הזבל. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בנוגע לפסולת היבשה. מוצרי פלסטיק, בקבוקים מזכוכית, מכשירי חשמל וכדומה, מוצאים את דרכם למכלי המיחזור.
הבעיה קיימת בשאר הפסולת היבשה המצויה בבתים ומושלכת, מבלי משים, אל תוך הפח ביחד עם האשפה הרטובה. על מנת למחזר את הפסולת הרטובה, יש לבצע הפרדה במקור. כלומר, כל אדם צריך להחזיק בביתו שני פחים, אחד לרטובה והשני ליבשה.
בדרך זו האשפה הרטובה תושלך לפחים המיועדים לה ותגיע למחזור ושאר הפסולת תגיע לפחים האחרים. כך ניתן יהיה להפחית משמעותית את כמויות האשפה האדירות המגיעות לאתרי ההטמנה ולחסוך בעלויות הגבוהות הכרוכות בכך. היתרון המשמעותי ביותר של הפרדת האשפה הוא התרומה הרבה לאיזון האקולוגי בכדור הארץ ומניעת מפגעים תברואתיים וסביבתיים חמורים.
פחים בצבעים שונים
על מנת לעודד את רעיון הפרדת האשפה החל בשנים האחרונות המשרד להגנת הסביבה לגבות היטל מהרשויות המקומיות על הטמנת אשפה מעורבת. צעד זה הביא להתעוררות מואצת בנושא והרשויות החלו ליזום פעולות ומיזמים מיוחדים כדי לגרום לתושבים לבצע הפרדה במקור של האשפה הביתית.
בין יתר, פוזרו ברחבי הארץ מכלי מיחזור בצבעים שונים, כאשר כל אחד מהם מיועד לסוג אחר של פסולת. התושבים מצדם צריכים רק להחזיק שני פחים בבית ולהשליך לכל אחד מהם את הזבל הראוי לו. בהורידם את הפחים למטה, הם אמורים להטיל את תכולתם למכל המתאים. פסולת רטובה למיכל חום ויבשה לירוק.
בהפרדה הגסה בין רטוב ליבש אין די. במקומות שונים בארץ מפוזרים מכלי מחזור בצבעים שונים המיועדים כל אחד לסוג פסולת אחר. כך למשל, למכל כתום יש להשליך אריזות של קרטוני ביצים, שימורים וכדומה.
מוצרים מנייר המיועדים למיחזור משליכים למכלים הכחולים. מכל צהוב מיועד, בדרך כלל, לזכוכית, אולם הדבר אינו מחייב וייתכן שהוא יגיע בצבעים אחרים. החלוקה הפרטנית הזאת של האשפה הביתית עדיין לא באה ליד ביטוי באופן גורף. על פי ההערכות, הטרחה היתרה הכרוכה בכך מונעת מהציבור להיענות ליוזמות הללו בצורה מוחלטת.
לעומת זאת, ההפרדה הגסה בין הפסולת היבשה והרטובה דווקא כן חודרת למודעות הציבור. במקומות רבים ניתן להבחין כי התושבים משליכים את הזבל המופרד לשני הפחים, הירוק והחום, ולא כפי שהיה נהוג עד כה.
פסולת רטובה ממוחזרת
האשפה הרטובה מכילה את כל שאריות המזון שבני האדם צורכים. באמצעות מיחזורה יוצרים קומפוסט ודשן אורגני המצוי בשימוש נרחב בענף החקלאות. הזבל האורגני הזה מגיע, לאחר שמוחזר, לאדמה, מזין אותה ומשביח את הגידולים שעליה. הללו בסופו של דבר חוזרים להופיע על שולחנם של בני האדם.
