חומרים מסוכנים מוגדרים בחוק בצורה ברורה. כל חומר העלול לגרום נזק לאדם, בעל חיים או לסביבה, הוא חומר מסוכן. בנוגע לאוכלוסייה האנושית, הפגיעה מהחומר עלולה להתרחש באמצעות שאיפתו, בליעתו, מגע עמו, או כתוצאה מפיצוץ.
אפשרויות החשיפה לחומר מסוכן הן כדלהלן:
חשיפה אקוטית – האדם נחשף באופן חריף לריכוז גבוה של החומר, באמצעות מגע ישיר או דרך האוויר. מקרים אלו נוגעים לחשיפת קצרת טווח.
חשיפה כרונית – בדרך כלל מדובר במקרים שבהם הנפגע נחשף לחומר באמצעות נשימתו או בליעתו לאורך זמן ממושך. הדבר עלול להביא להתפתחות מחלות עתידיות.
חשיפה תעסוקתית – במקרים שאדם עובד במקום עבודה שבו עליו לבוא במגע עם חומרים מסוכנים. כתוצאה מהחשיפה המתמשכת אליהם הוא עלול לפתח מחלות. הללו מוגדרות כמחלות תעסוקתיות.
חלוקה לפי קבוצות סיכון
לכל החומרים המסוכנים המוכרים קיימת חלוקה על פי קבוצות הסיכון שאליהם הם שייכים. בראש הרשימה עומדים החומרים הנפיצים. כלומר אלו העלולים לגרום לפיצוץ עקב חשיפתם לאש או טמפרטורות חום גבוהות. בתחתית הרשימה נמצאים סוגים שונים של חומרים המהווים קטגוריה בפני עצמם.
חלוקת הקטגוריות אליהם שייכים החומרים המוגדרים כמסוכנים נעשית על פי קבוצות שייכות. חומרים רדיואקטיביים, קורוזיביים (מאכלים), נפיצים, מחמצנים, רעילים, נוזלים דליקים, מוצקים דליקים, גזים וחומרים מסוכנים שונים
אחסנה
החוק מגדיר גם את דרכי האחסון של החומרים המסוכנים. כל מפעל או חברה אשר מתוקף פעילותם משתמשים בחומרים המהווים סיכון לבני אדם או לסביבה חייבים לאחסנם במקומות מיוחדים על פי מאפייני החומר וסוג הסכנה הצפויה ממנו.
מקומות האחסנה צריכים להיות מאווררים היטב. הטמפרטורות השוררות בהם לא תהיינה גבוהות כאשר יש עדיפות למקומות קרירים. נחוץ שיהיו בהם פתחי מילוט ברורים ומסלולים שיובילו אליהם (קיימות תקנות ברורות בנושא).
מקום האחסון חייב להיות רחוק ממקור אש או חום וכן מכל קרבה למקום עבודה שבו עלולים להיווצר ניצוצות (ליד פינת ריתוך, למשל). האחסנה צריכה להיות בתוך מקום העומד יציב ולא על משטח ארעי. יש חומרים שתנודות עלולות לגרום להתפוצצותם.
חשוב להפריד בין סוגי החומרים שכן קיימים כאלו המגיבים באופן מסוכן בעת מגע עם חומר אחר. כמו כן, חייב להיות שילוט שימוקם באופן בולט ונראה לעין ובו יירשם בבירור שמדובר במקום שבו מאוחסנים חומרים מסוכנים.
שינוע
לצורך הובלת חומרים מסוכנים בכבישים ציבוריים יש להנפיק רישיונות מתאימים. האחריות על השינוע מוטלת על המוביל וגם על החברה ששלחה את החומר. ברוב המקרים את העבודה תעשה חברה המתמחה בהובלת חומרים מסוכנים.
הוצאת אישורים מתאימים לצורך הובלת חומרים מסוכנים היא מלאכה לא פשוטה בעליל. סעיפים רבים מהחקיקה בנושא לקוחים מדינים חוקתיים שנועדו להגנת הסביבה. מתן האישורים כרוך בקלת היתרים רבים מגופים שונים הנוגעים בדבר.
סכנה לסביבה
חומרים הוגדרו כמסוכנים מעצם היותם כך. כלומר, הם מהווים סיכון לסביבה, על כל המשתמע מזה. הנזק העלול בגינם בא לדי ביטוי בדרכים שונות. גזים שדלפו באזור מסוים עלולים לגרום לפגיעות בנפש. אפילו שאיפת אדים של חומר מסוכן מזיקים לבני האדם.
נוזלים רעילים, שלא טופלו כראוי או שנשפכו שלא על פי החוק, עלולים לחדור למקורות המים ולזהמם. חומרים מתלקחים מתפוצצים כאשר הם באים במגע עם אש או מקור חום קיצוני. חשיפתם לכך מהווה מקור סכנה ממשי.
הטיפול בפסולת מסוכנת צריך להיעשות גם כן על פי הנהלים. לא מדובר באשפה ביתית רגילה או פסולת בניין המהוות מפגע סביבתי או תברואתי לכל היותר. שפכים של חומרים מסוכנים עלולים לגרום למחלות חשוכות מרפא אם ייחשפו אליהם בני האדם.
על פי החוק, פסולת מסוכנת חייבת להיטמן באתר המיוחד לצורך כך והשוכן ברמת חובב שבנגב. הובלתו לשם נעשית על ידי חברות הובלה המתמחות בתחום זה. גם הטיפול בה, באתר עצמו, נעשה על ידי בעלי מקצוע ועל פי תקנות ברורות המעוגנות בחוק.
