באיזה גורם אתם נעזרים על מנת להשתמש בחשמל? עד לפני מספר שנים, התשובה המוחלטת של כל ישראלי הייתה, כמובן, "חברת החשמל". אלא שמאז השתנו מספר דברים.
כיום, כשהנזקים שהאדם גורם לסביבה נותנים את אותותיהם מדי יום, הולכת וגוברת המודעות לשימוש באנרגיה חלופית. וכאן, מה שבעבר הייתה נראה בלתי אפשרי – ייצור חשמל סולארי לבית – הופך ללגיטימי בכל קנה מידה.
הבסיס: שימוש באנרגיית השמש
ממש על קצה המזלג, ניתן כיום להמיר את אנרגיית השמש לאנרגיה חשמלית, באמצעות שתי שיטות עיקריות: הראשונה היא באמצעות אנרגיה תרמו סולארית, והשניה, הנוגעת יותר לענייננו, מבוססת על אנרגיה פוטו-וולטאית.
המדובר הוא בתאים ייעודיים המבצעים, בצורה הישירה ביותר, את פעולת ההמרה הזו. תאים אלה עשויים במרבית המקרים מסיליקון, ובו סרט מוליך למחצה המוקף בשתי אלקטרודות. החשיפה לאור מביאה להינתקות של האלקטרונים, מה שיוצר את התנועה החשמלית, ומכאן – גם את האנרגיה.
בנקודת המוצא שלה, דומה כי שיטה זו בעייתית במקצת. ראשית, מכיוון שרמת הנצילות של התאים הפוטו-וולטאים אינה גבוהה במיוחד – היא עומדת על 15% בלבד. המשמעות היא, כמובן, שנדרש לייצר כמות גבוהה מאד של אנרגיה על מנת להביא לכמות סבירה של חשמל. אם מוסיפים את זה לעלויות הגבוהות ממילא של התקנת ותחזוקת המערכת, המצב הופך למורכב יותר.
כך מתקינים את המערכת
על מנת להתקין מערכת לייצור חשמל סולארי, כל שנדרש, ברמת העיקרון, הוא גג ששטחו עשרה מטרים רבועים, או מעבר לכך. המערכת עצמה כוללת בתוכה את הקולטים הסולאריים, אשר תפקידם לאגד את אותם תאים פוטו-וולטאים – בכל קולט, יש לערך חמישים תאים כאלה.
השטח המינימלי שנדרש למשימה נועד להבטיח כי כמות החשמל הסולארי שיווצר יעמוד לפחות של 1 קילוואט פיק (KWP), אשר מאפשר לתפעל משק בית ממוצע בישראל.
את הקולטים, בהמשך לכך, נדרש למקם על מתקן פלדה, המוצב על הגג בזווית של 30 מעלות – צעד שכזה יבטיח קליטה מקסימלית של קרני ואנרגיית השמש. חשוב להדגיש כי ההתקנה אינה כוללת בתוכה סיכונים לנזק לגג, אפילו כשמדובר בגג רעפים. על כל פנים, המערכת כוללת גם ממיר מתח, לו מגוון תפקידי ויסות והתאמה של אנרגיית החשמל.
שנת 2008: תחילת השינוי
בשנת 2008, אישרה רשות החשמל מספר תקנות, שהשפיעו במידה לא מבוטלת על ייצור החשמל סולארי בבתים בישראל. הנקודה המרכזית כאן שכל אחד מתושבי ישראל יוכלו למכור חלק ניכר מהחשמל שהם מייצרים, החשמל ה"ירוק", לחברת החשמל, ולקבל על כך תעריפים משתלמים.
התעריף הראשוני היה 2.10 ש"ח עבור כל קילוואט שעה המיוצר, מחיר גבוה פי ארבעה מזה שהצרכן שילם בזמנו לחברת החשמל עבור כל צריכה של קוט"ש.
בהמשך, ירד במקצת תעריף הרכישה (1.51 ש"ח לקוט"ש), אך דומה כי המגמה עדיין ברורה: הרצון של רשות החשמל, בצעדים אלה, הוא לדרבן יותר ויותר אנשים להתקין על גג ביתם מתקנים פוטו-וולטאים, מהם יוכלו לייצר בעצמם את החשמל אותו הם צורכים.
ומה לגבי העתיד?
קשה להעריך את מספר המערכות הפוטו-וולטאיות הנמצאות כיום בשימוש בישראל, הן מסחרי והן פרטי, ברור דבר אחד: המגמה היא מגמת התקדמות.
לא קשה למצוא לכך סיבות, כאשר המרכזיות הן העליה המשמעותית בתעריפי החשמל בשנים האחרונות, כמו גם הידיעה שבטווח הרחוק ניתן לחסוך לא מעט כספים באמצעות ייצור חשמל סולארי ביתי, או אפילו להרוויח על כך כספים.
ההערכות מדברות על כך שתוך פרק זמן של שבע עד עשר שנים ניתן להשיב את ההשקעה עבור המערכות הפוטו-וולטאיות, ולאחר מכן, כמובן, להתחיל לגרוף רווחים. מכאן, שמדובר בהשקעה לטווח ארוך, אך כזו שבהחלט נושאת בתוכה פירות.
