אין זה סוד שזיהום הסביבה נעשה על ידי האדם במימדים עצומים, כאשר המספר רק עולה משנה לשנה. ההיבט המשמעותי של כך הוא כמות הפסולת הנוצרת על ידי האדם, שעה שהאזרח הישראלי הממוצע מפיק כ-1.9 קילוגרם פסולת מדי יום, באחוז גידול שנתי הנע בין שלושה לחמישה אחוזים.
החדשות הטובות הן שבשנים האחרונות, עם העלייה במודעות האקולוגית בעולם כולו, גברו מאמצי המיחזור, כשישראל היא אחת המדינות המובילות בעולם, מהבחינה הזו.
במאמר זה, נתייחס להליך המיחזור של סוג נפוץ מאד של פסולת – הפסולת היבשה. מה נכלל תחת ההגדרה הזו? כיצד ניתן לסלק אותה? ואיך מתבצע המיחזור הלכה למעשה? אנחנו נתייחס לשאלות חשובות אלה.
על פסולת יבשה
פסולת יבשה היא אחד הסוגים העיקריים של פסולת מוצקה. המדובר הוא על פסולת, ממקורות שונים, אשר אינה מכילה בתוכה מרכיבים אורגניים רקבוביים, פסולת בניין או חומרים מסוכנים למיניהם. מבחינה מעשית, מדובר כאן על מגוון רחב של פריטים הנכנסים תחת ההגדרה הזו, ובכלל זה צמיגים, גרוטאות, עץ מעובד וכיוצא בזה. נייר, פלסטיק, זכוכית ושאר רכיבים מוגדרים אף הם כפסולת יבשה, אם כי נהוג למחזר אותם באופן נפרד.
פסולת יבשה, הגם שאינה כוללת בתוכה רכיבים המסכנים את האדם באופן ישיר, היא הכול חוץ מחיובית. חומרים אלה אינם מתכלים בחלקם הגדול, ולכן מהווים סכנה עבור הסביבה – הטמנתם באתרים ייעודיים לא באמת מאפשרת להתמודד עם הקושי הזה באופן יעיל. בנוסף על כך, אין להתעלם מנפח הפסולת הזו, שמגיע למימדי ענק גם כן.
הפיתרון המתבקש: מיחזור
במהלך השנים, הלכה והשתרשה הידיעה לפי מיחזור, הגם שאינו הליך החף מבעיות, הוא הפיתרון הטוב ביותר לפסולת, כולל זו היבשה. הסיבה העיקרית לכך היא שהמיחזור, מעצם מהותו, מאפשר שימוש חוזר באותם חומרי הגלם, מה שמביא לכך שכמויות הפסולת המוטמנת באדמה קטנה בצורה משמעותית. הדבר טומן בחובו גם חיסכון כלכלי שאינו מבוטל כלל וכלל, שעה שהליך הפקת מוצרים מחומרים ממוחזרים נחשב לזול יותר מאשר יצירתם "יש מאין".
המיחזור מאפשר גם להקטין מאד את השטח הנדרש לצורך הטמנת הפסולת, מה שמביא לכך שהשטחים העומדים לרשות הציבור יישארו רחבים בכל קנה מידה. בנוסף לכך, לא ניתן להתעלם מהיבט נוסף בעל השלכה כלכלית: מיחזור פסולת יבשה מכניס למעשה תחום מקצועי נוסף לתוך התמונה, ולכן יוצר לא מעט מקומות תעסוקה פוטנציאליים. הצפי הוא על אלפי מקומות תעסוקה, שיתווספו ככל שהמיחזור בישראל ימשיך להתגבר.
מיחזור פסולת יבשה – כך זה מתבצע בפועל
על מנת שמיחזור הפסולת היבשה יהיה היעיל ביותר האפשרי, יש צורך, קודם כל, במיון יסודי של הפסולת לכזו. עיריות ורשויות מקומיות רבות בישראל מאפשרות לתושבים להפריד בין פסולת יבשה לבין פסולת רטובה, וזאת באמצעות השמת פחים ייעודיים לאיסוף אשפה בחדרי האשפה: בעוד פח חום ישמש לאיסוף פסולת רטובה, הפח הירוק, הנפוץ הרבה יותר, יקלוט בתוכו את הפסולת המוגדרת כיבשה. איסוף האשפה נעשה באופן מרוכז, אך ההנחה שמרבית ההפרדה מתבצעת על ידי התושבים (למעט אי אילו טעויות הנוגעות לסיווג לא נכון של פסולת מסוימת) חוסכת מאמצים רבים בהמשך הדרך.
השלב הבא בתהליך הוא שינוע הפסולת לאתרי המיחזור השונים. שם, עוברת הפסולת היבשה הליך מיון נוסף, על פי הפריטים הספציפיים שמרכיבים את המשוואה. המיחזור, בהתאם לסוג החומרים, נעשה במגוון שיטות: מיחזור פלסטיק, המהווה חלק ניכר מהפסולת היבשה, כולל טחינה של המיכלים והאריזות, עד הפיכתם לפתיתים זעירים, מהם ניתן ליצור מוצרים דוגמת תבניות ביצים, אביזרים לגידור, בגדי פליז ועוד.
קראו על עוד חומרים שאפשר למחזר:
