השימוש במכשירי חשמל ואלקטרוניקה מצוי כמעט בכל תחום. החיים בעידן הטכנולוגי כרוכים, באופן בלתי ניתן לפירוק, בתלות במכשירים הצורכים אנרגיה. רבים מהם מקבלים את האנרגיה שלהם מסוללות המותקנות בתוכם.
הערכות הן שכל משפחה בישראל צורכת כקילו וחצי של סוללות בכל שנה. בתום השימוש בהן, הן מושלכות, בדרך כלל, אל תוך פח האשפה. שם הן מתערבבות עם הפסולת הביתית הרגילה ומגיעות לאתרי הפסולת.
פסולת ביתית רגילה מכילה חומרים אורגנים וכתוצאה מכך עשירה בחומציות. ההשפעה של החומציות הזאת, על הסוללות המצויות באשפה ביתית, גורמת לכך שנוצר תהליך כימי הפועל לפירוק המעטפת החיצונית של הסוללה. כתוצאה מכך משתחררים ממנה חומרים מסוכנים המצויים בה.
הסוללות מכילות חומרים מסוכנים
כל סוללה מכילה חומרים מסוכנים. המינון שלהם נקבע על פי סוגה ואופן השימוש בה. רבות מהסוללות מכילות מתכות כבדות, כסף, עופרת, כספית, אבץ, קדמיום, נחושת, ניקל, ליתיום וכדומה. אלו הם חומרים רעילים הגורמים לזיהום אקולוגי חמור. הם מחלחלים אל תוך האדמה ומזהמים אותה ואת מי התהום המצויים בה.
הגזים הנפלטים מהחומרים הללו, שמשתחררים לאוויר לאחר התהליך הכימי הגורם לפירוק המעטפת החיצונית של הסוללה, מסוכנים לבריאות. הם עלולים לגרום לנזקים בכליות, במוח, בריאות ובדרכי הנשימה, בעור ואפילו בעצמות.
לא משתלם למחזר
מיחזור סוללות בישראל אינו מפותח. למעשה, גם ברחבי העולם קיימים רק מספר מפעלים העוסקים בכך. העובדה שתחום זה אינו צובר תאוצה נובעת מחוסר כדאיות כלכלית. נחוצה כמות גדולה מאוד של סוללות על מנת להפוך את המיחזור למשתלם. מצברי מכוניות, לעומת זאת, כן ממוחזרים והענף העוסק בכך די פעיל בישראל ובעולם כולו.
המפעלים הבודדים, המצויים במדינות אחרות, שכן ממחזרים סוללות, מצליחים להפיק מכל טון ממוחזר קילוגרמים רבים של מתכות כבדות. הללו נמכרות לתעשיות השונות ומשמשות לצרכים רבים ומגוונים.
איסוף סוללות
מאחר ואי אפשר למחזר סוללות בישראל, נחוץ היה למצוא פתרון יעיל לבעיה. עקב כך החלו גורמים במשרד לאיכות הסביבה ושאר ארגונים ירוקים להחדיר את החשיבות שבהפרדת הסוללות מהפסולת הביתית לתודעת הציבור.
במסגרת הפעילות בנושא, הועלו הצעות חוק לחייב את הציבור להשליך את הסוללות למכלים המיועדים לכך ולא לזרוק אותם סתם, או לערבבם עם האשפה הרגילה. כמו כן, ברחבי הארץ מוצבים מאות מכלי איסוף המיועדים להשלכת סוללות לתוכם.
יחידה של המשרד לאיכות הסביבה וחברות אחרות שקיבלו את האישור לכך, אוספת את תכולתם בכל פרק זמן מסוים והיא מועברת לאתר הטמנת פסולת רעילה, המצוי ברמת חובב שבנגב.
מתקני האיסוף מוצבים במקומות מרכזיים וכן בסמוך לגופים ציבוריים. בתי ספר ושאר מוסדות חינוך, משרדים ממשלתיים, בתי עסק שונים כמו חנויות צילום ומעבדות אלקטרוניקה וכדומה, הם רק חלק מהמקומות שבהן ניתן למצוא מכל ייעודי להשלכת סוללות משומשות.
הפרדת הפסולת
למעשה, כל המעוניין יכול להגיש בקשה ולקבל מתקן ייעודי להשלכת סוללות. בעקבות הפעילות של הגורמים הללו החלו האנשים להיות מודעים לחשיבות העניין ולהשלכות החמורות העלולות להיווצר בעקבות ערבוב הסוללות באשפה ביתית. כך שהיענות הגוברת של הציבור מביאה לכך שעוד ועוד מתקני איסוף מוצבים במקומות רבים אחרים.
הרשויות המקומיות תרמו את שלהן וערכו מסע הסברה רחב היקף בקרב התושבים. במקביל פוזרו בכל אזורי השיפוט שלהן מכלי איסוף. ההבנה שהחומרים הרעילים שמהם עשויות הסוללות עלולים לגרום לנזקים בריאותיים וסביבתיים חמורים, עשתה את שלה.
ניכר שחלק בלתי מבוטל של הציבור מבצע את ההפרדה במקור ולא משליך את הסוללות ביחד עם הפסולת הרגילה, אלא למכלים הייעודיים.
