מחזור צמיגים – למה זה חיוני?

על פי הערכות, בישראל  מושלכים כחמישים אלף צמיגים משומשים בשנה. הכמות העצומה הזאת גדלה מידי שנה בכחמישה אחוזים. רוב הצמיגים הבלויים מוצאים את דרכם לאתרי הטמנת אשפה ונקברים באדמה.

הנזק האקולוגי הנגרם לקרקע ולאוויר, עקב כך, הוא גדול. הגומי ממנו עשוי הצמיג אינו מתכלה אלא כעבור מאות שנים. מדובר בחומר שהוא תוצר מזהם של נפט. בנוסף לנפח הרב שהוא תופס, השפעתו על הסביבה היא שלילית ביותר.

בעת התפרקות הגומי באדמה נוצרים חומרים רעילים הנספגים בה ומזהמים אותה. השפעתם  עלולה לגרום לזיהום מי התהום ולהגיע למי השתייה המשמשים את האוכלוסייה.  השלכת הצמיגים שיצאו משימוש לאשפה מזיקה גם לאוויר ולסביבה כולה.

יש מקומות שהצמיגים המשומשים אינם נקברים בקרקע, אלא מוערמים בערימות גדולות. מאחר והם תופסים מקום רב בשל נפחם הגדול.  במקרים רבים הפתרון הוא שריפתם. אפשרות זו גורמת לנזק אקולוגי רב לסביבה כולה.

תהליך השריפה של הגומי גורם לכך שייפלטו לאוויר כמויות גדולות מאוד של גזים מזהמים. הללו פוגעים קשות בבעלי חיים ובצומח. גם אם השפעתם המזיקה אינה ניכרת באופן מידי, בטווח הרחוק היא עלולה להביא להשלכות חמורות על הסביבה.

החוק לסילוק ומחזור צמיגים

עקב כל האמור לעיל, חוקק בשנת 2007 החוק לסילוק ומחזור צמיגים. מרגע כניסתו לתוקף החלה להתפתח בארץ תעשייה ענפה של מחזור  רלוונטי. עיקר פעילותה מתבססת על איסוף הצמיגים המשומשים מידי היצרנים והיבואנים ושאר הספקים העוסקים בענף, מחזורם והפיכתם לחומר גלם שישמש בסיס ליצירת מוצרים חדשים.

החוק מגדיר לעצמו מספר מטרות:
–    הסדרת הטיפול בצמיגים משומשים על כל המשתמע מכך.
–    מניעת השלכת צמיגים משומשים ללא השגחה. רבים מהם מושלכים בשטחים פתוחים ובצדי הדרך ויוצרים מפגע סביבתי חמור.
–    הפסקת ההטמנה באתרי האשפה. פתרון זה גורם גם כן להשפעה שלילית על הקרקע ומקורות מי השתייה ומהווה מפגע אקולוגי שתוצאותיו עלולות להיות מרחיקות לכת.
–    חברות גדולות המשתמשות באופן קבוע ושוטף בצמיגים ועקב כך גם מייצרות פסולת יבשה רבה, תחויבנה בהעברת הצמיגים המשומשים למחזור.
–    יצרנים ויבואנים יתחייבו לאסוף את כל הצמיגים שיצאו משימוש ולהעבירם למחזור.
–    העוסקים במכירת צמיגים ותיקונם חייבים לאחסן אותם בצורה מסודרת שלא תהווה מפגע סביבתי. לאחר שנוצרה כמות גדולה מספיק באחריותם להעביר את כל פסולת הצמיגים למחזור.

תהליך המחזור

הדרך הנפוצה ביותר למחזור צמיגים היא באמצעות גריסה. פסולת הצמיגים נגרסת מספר פעמים בתוך מכונה המיועדת לכך. בכל פעם החתיכות הנוצרות מהגריסה קטנות יותר עד שמתקבלת התוצאה הרצויה. בדרך כלל, זה נעשה שלוש פעמים.

בשלב ההפרדה הבא לאחר מכן, נשאבים מהפסולת הגרוסה תוצרי לוואי של טקסטיל המעורבבים בגומי. חלקי הברזל המצויים בחומר, מופרדים בעזרת מגנטים רבי עוצמה. לאחר ששלב זה הסתיים, נוצרת כמות גדולה של גומי נקי באופן יחסי, מחומרים אחרים שהיו מעורבבים בו. היא נגרסת שוב והתוצאה המתקבלת היא מעין פתיתים קטנים של גומי המשמשים כחומר גלם בתעשיות שונות.

דרך נוספת למחזור צמיגים היא שימוש בהם כחומר בערה במפעלים. בעיקר מפעלי מלט. אפשרות זו שנויה במחלוקת. יש הטוענים שהזיהום הנגרם כתוצאה משימוש בגומי הצמיגים כתחליף לחומר בערה, מזהם את האוויר לא פחות מהדלק המשמש לצורך כך.

המצדדים בכך טוענים שחומר הגלם הנוצר מהצמיגים הממוחזרים מהווה תחליף זול ונקי יותר מהדלק בו משתמשים במפעלים הללו. קיימת דרך שלישית למחזור הנהוגה בעיקר במצבים שהצמיג המשומש אינו במצב גרוע כל כך. באמצעות מילוי מחדש של השכבה החיצונית שנשחקה, מחדשים את הצמיג וניתן לעשות בו שימוש חוזר.