בדיקה לקביעת מפגע ריח

החוק קובע כי אסור לגרום לריח חזק או בלתי סביר המפריע לאדם המצוי בקרבת מקום. הגדרה זו מקשה על קביעת מפגע ריח. חוש ההרחה הינו סובייקטיבי. הוא משתנה מאדם לאדם. קיים קושי רב להעריך האם ריח חזק המופץ ממקור כלשהו מהווה מטרד שיש לטפל בו.

בקצרה: בדיקת מפגע ריח נועדה לקבוע אם ריח ממקור מסוים – מפעל, מתקן פסולת, רפת או מסעדה – חורג מהסביר ומהווה מפגע לפי החוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961. הבדיקה כוללת תיעוד של התלונות, דיגום אוויר במקור ובסביבה, ובמקרים רבים מדידה אולפקטומטרית שבה פאנל מריחים מאומן קובע את ריכוז הריח ביחידות ריח (OU/m³).

עודכן: ספטמבר 2026

בהתאם לכך קביעת תקנים לעיגון הנושא בחוק מהווה בעיה לא פשוטה. כיצד ניתן להגדיר מהו ריח 'חזק' או 'בלתי סביר'? אם הוא מפריע לאדם מסוים ולאחר לא, האם הוא ייחשב כמפגע? עד כמה חזקה צריכה להיות עוצמתו בכדי שניתן להגדירו כהפרעה לציבור?

שיקול הדעת היחיד הקובע במקרים של מפגעי ריח הוא חוות דעתם המקצועית של 'מריחים' שהוסמכו על ידי המשרד להגנת הסביבה שתפקידם להחליט אם ריח הנודף ממקור כלשהו מהווה פגיעה ברווחת הציבור או שמסכן את בריאותו. מאחר וקיים קושי רב לקבוע באופן כללי האם מדובר בבעיה או שלא, מומחי הרחה אלו חווים דעתם על כל מקרה לגופו.

חשיפה לריח לא טוב

עצם החשיפה לריח לא טוב לאורך תקופה ממושכת עלול להשפיע לרעה על בריאות האדם. גם אם מקור הריח אינו רעיל או מזיק, ייתכנו מצבים שעקב חשיפה ממושכת אליו תתעוררנה בעיות בריאותיות כמו קשיי נשימה או בחילות וסחרחורות וכדומה.

לריחות לא טובים יש מקורות רבים. גזים רעילים הנפלטים מארובות של מפעלי תעשיה ומכוניות וכן ריחות חזקים של טיגון היוצאים ממטבחים של מסעדות, ריח של דלק הנובע מתחנות תדלוק ועוד. כל אלו ואחרים עלולים להיות גורמים פוטנציאלים להיווצרות מפגע ריח. שילוב של ריחות לא טובים הנובעים ממספר מקומות במקום אחד עלולים להוות מטרד של ממש.

ההגדרה האם מדובר במפגע או לא נקבעת על פי קריטריונים שונים. רגישות האנשים הנחשפים למקור הריח, רמת צפיפות האוכלוסין באזור עשויים להיות מדדים לקביעה. כאשר באים להגדיר ריח כלשהו כמפגע, יש להתייחס לעוצמתו, המקור ממנו הוא מגיע, תדירות הופעתו ופרק הזמן שהוא שוהה באוויר.

אם הריח מפריע לאנשים המתגוררים באזור או לעוברי אורח באופן הפוגע קשות באיכות חייהם ומהווה מטרד יש להתייחס אליו כאל מפגע ולהסירו. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בריח העלול לגרום לבעיות בריאות בקרב האוכלוסייה הנחשפת אליו.

הקושי בבדיקת מפגע ריח

עיקר הקושי לבצע בדיקה על מנת לקבוע האם מדובר במפגע או לא, נובע מהעובדה שכל אדם מגיב לריח באופן שונה. יש אנשים בעלי חושים מפותחים שיחושו בכל ניחוח באוויר ויש כאלה שאפם לא ניחן בתכונה זו. כמו כן, חלק מבני האדם יעריכו ריח כלשהו כטוב ואילו אחרים יאמרו שמדובר בסירחון של ממש.

עקב הקשיים הללו הגדיר המשרד להגנת הסביבה מספר פרמטרים שמטרתם לקבוע האם מדובר במטרד ציבורי:

1. כאשר חמישים אחוז מהנוכחים מדווחים על זיהוי אותו הריח.
2. עוצמת הריח.
3. דרגת הנעימות או אי הנעימות של הריח.
4. אופי הריח.

הצוותים המבצעים את הבדיקה, "המריחים", מתייחסים גם לגורמים אחרים, כגון: חום השמש, דרגת וכיוון הרוח וכדומה. גורמים אלו מאפשרים להעריך את יכולת ההתפשטות של המטרד.

מי מטפל במפגע ריח ואיך פונים?

הטיפול במפגע ריח תלוי במקור הריח ובגורם המפקח עליו:

מתי תיערך בדיקת ריח?

מספר סיבות עשויות להביא לקביעה שמדובר בריח חזק או בלתי סביר. להלן חלק מהן:

–          אם במשך עשרים וארבע שעות התקבלו במשרד להגנת הסביבה שלוש תלונות ממקורות שונים על ריח חזק באזור מסוים. או לחילופין עשר תלונות בתקופת זמן של שלושים יום.

–          אם התקבל דיווח של בעל תפקיד שעבר הכשרה רלוונטית על מטרד ריח במקום מסוים.

–          צוות 'מריחים' שהוכשרו לכך קבעו כי מדובר בריח בלתי סביר או חזק.

–          קביעה של מומחה בתחום.

אם נקבע שמדובר במפגע ריח תתבצע בדיקה על ידי צוות מריחים לפי הנוהל המוגדר בחוק כ – "נוהל ביצוע בדיקת ריח בשטח". במהלכה ייבדקו ריכוזי החומרים באוויר שהינם בעלי ריח וכן תיערכנה בדיקות נוספות האמורות להעריך את השפעת המפגע על הסביבה.

קראו על מפגעים לאיכות הסביבה – עישון סיגריות

שאלות נפוצות