בשנים האחרונות, המודעות האקולוגית בעולם נמצאת בכיוון אחד, והוא כלפי מעלה. פתאום, ברורים לכל הנזקים שהאדם מחולל לסביבה, וההשלכות של כך על החיים שלו.
מי התהום מהווים דוגמא מובהקת לכך: פעם, לפני עשרות רבות או מאות שנים, הם היו כה נקיים, עד שאדם יכול היה להשתמש בהם באופן ישיר. כיום, הזיהום שלהם כה גבר, עד ששימוש בהם ללא הליכי טיהור אלה או אחרים מהווה סכנה בריאותית של ממש. מה גורם לזיהום מי התהום? מה הסכנות של כך? וכיצד ניתן לשפר את המצב?
כל הסיבות לזיהום
מי התהום, מעצם הגדרתם, הם מים, לרוב מי גשמים, המחלחלים אל מתחת לפני האדמה עד אשר מגיעים לשכבה אשר מבעד לה אינם יכולים לחדור (אקוויקלוד). מצב של זיהום המים האלה נגרם כאשר ריכוזים של חומרים מסוימים, שאינם אמורים להיות בתוך המים, נמצאים בתוכם. הדבר פוגע בצורה משמעותית בתפקודה של המערכת האקולוגית כולה, מה שמקטין, באופן משמעותי, את היכולת של האדם לנצל את המים האלה לשימושיו.
החדשות הרעות הן שלא קשה למצוא גורמים ספציפיים שעלולים להביא לזיהומם של מי התהום. בין ההשלכות שאינן תלויות באדם, ניתן למנות הצטברותו של סחף, הפרשות שונות של בעלי החיים, אבק, חול, פיח וכיוצא בזה. החלק הארי של הזיהומים, לעומת זאת, נגרם על ידי האדם, ובאחריותו הישירה, כפי שבא לידי ביטוי במספר אופנים:
- חלחול נוזלים היוצאים מפסולת שהושלכה אל הקרקע, עד להגעתם למי התהום.
- זיהום תעשייתי או חקלאי, של חומרים מזיקים המהווים פועל יוצא של הליכים מהסוג הזה.
- שפכים עירוניים.
- תחנות דלק.
- חומרי הדברה אשר מרוססים אל האדמה, וחודרים מטה.
- שאיבת יתר של מי תהום – עלולה לגרום להשוואת לחצים עם המים המלוחים, ובכך להמלחה של מי התהום (שאמורים, כמובן, להיות מתוקים ככל האפשר).
יחד עם זאת, יש לתת את הדעת שמציאת הגורם הספציפי לזיהום לא תמיד פשוטה, וזאת עקב ההשהייה בין הגורם המביא לזיהום, לכאורה או שלא, לבין החשיפה שלו. במילים אחרות: כאשר מתגלה עצם הזיהום, עלול להיות מאוחר מדי לגלות מה בדיוק הביא לו.
הסכנות שבזיהום מי התהום
לאחר שמבינים כיצד נגרם זיהום מי התהום, צריך להבין מדוע נדרש לעשות הכל על מנת למנוע זאת. גם כאן, מדובר על רשימה ארוכה של סכנות, המרכיבות יחדיו את הפגיעה האקולוגית של מי התהום.
המורכבות העיקרית היא שמי התהום משמשים את האדם, בעיקרו של דבר, לשתייה. נכון, כיום זיהום האוויר אינו מאפשר צריכה של מי הגשמים ללא סינון וטיהור שלהם, אך ברור שזיהום מאסיבי של מי התהום הופך את התמונה למורכבת הרבה יותר. למעשה, במהלך ההיסטוריה מתועדים מקרים בהם זיהום מי התהום היה כה חמור, עד שמאגרים שלמים של מים הפכו לחסרי שימוש בעליל.
מי התהום כוללים בתוכם גם סכנה בריאותית, שלא ניתן שלא להתייחס אליה. כאשר חומרים אורגנים חודרים למי התהום, דוגמת חיידקים הגורמים למחלות, האדם הנחשף להם עלול להיפגע בצורה משמעותית, לעיתים עד לרמה של סיכון החיים שלו.
גם כאן, כאשר מגלים את עצם הזיהום עלול הדבר להתבצע לאחר שכבר נעשית אותה חשיפה. עם זאת, הנחת היסוד היא שיש כיום מספיק אמצעי בקרה על מנת לעקוב אחר איכותם של המים לפני שנעשה בהם שימוש הלכה למעשה.
כך מצמצים את הזיהום
כתוצאה מהנאמר מעלה, ברור מדוע צמצום מי התהום צריך להיות מטרה של כולנו. וכך, נחקקו במהלך השנים לא מעט חוקים ותקנות, בבסיסם סנקציות חמורות כנגד גורמים האחראיים לזיהום זה, באופן ישיר או עיקוף. איסור על שימוש בחומרי הדברה יעילים, צמצום פיזור הדשנים המזיקים, שימוש בחומרי הדברה מתפרקים והרחקת מזבלות, לולים או רפתות ממקורות מים הם חלק מהפעולות העיקריות, מהבחינה הזו.
