"אין לנו מים לבזבז", אומרים התשדירים בטלוויזיה מדי שנה. ואכן, החורף השחון של השנה האחרונה רק הראתה עד כמה מצבו של משק המים בישראל בעייתי, שעה שמשאבים חשובים אוזלים משנה לשנה.
מעבר לצורך של כל אזרח לחסוך במים, נעשים כיום אינספור מאמצים, גם ברמה הלאומית, למיחזור מים. אילו מים ניתן למחזר? וכיצד עושים זאת בפועל?
הסוג הראשון: מים אפורים
לא ניתן לדבר על מיחזור מים מבלי להתייחס לשני הסוגים העיקריים של מים שניתן למחזר. הסוג הראשון הוא מים אפורים, הידועים גם בתור מי דלוחין. המדובר הוא במי שפכים, אשר המקור שלהם הוא הכיורים, מכונות הכביסה או המקלחות. המדובר הוא במים הכוללים בתוכם אי אילו זיהומים, אך לא כאלה שמונעים מהם להיות נוזליים. כמו כן, מים מהסוג הזה אינם כוללים בתוכם מוצקים.
גם לאחר המיחזור, לא ניתן לשתות את המים האלה, וגם לא לבוא בכל מגע שלהם עם העור. עם זאת, כשמכניסים לתמונה מערכות מיחזור, ניתן לאגור את המים ולסנן אותם ברמה התאפשר שימושים שונים בהם: זאת, בשיטות דוגמת סינון גס, סינון עדין, הפרשת שומן והשמדת חיידקים.
ברוב המקרים, ישמשו מים מהסוג הזה להשקיה: הדבר יתבצע באמצעות מיכלי אגירה, אותם מניחים באדמה. לאחר קליטת המים והסינון, ניתן יהיה להשתמש במים ממוחזרים אלה להשקיה של סוגים שונים של גידולים.
יחד עם זאת, גידולים שעשויים לבוא במגע עם האדם, דוגמת ירקות, עצי פרי או צמחי תבלין, אין להשקות באמצעות מים אפורים ממוחזרים. את המים האפורים ניתן לנצל גם להדחת אסלות: במצב הזה, יש לבחור באסלה אשר בה נעשה עיקר השימוש בבית. ההערכות הן שאם כל האוכלוסייה הייתה משתמשת במים ממוחזרים להדחת אסלות, היו נחסכים כ-150 מיליון קוב מים מדי שנה.
רק בשנת 2012, יש לציין, אושר התקן למערכות מים אפורים, שמאפשר להתקין אותן גם במגזר הביתי. הצפי הוא שצעד זה יביא, תוך מספר שנים, להגדלה משמעותית של אחוז ממחזרי המים בקרב אוכלוסיית ישראל.
מים שחורים
הסוג השני של מים שניתנים למיחזור עונה לשם "מים שחורים", ואכן – כאן רמות הזיהום של המים, שמגדירים את צבעם הכהה מאד, גבוהות במיוחד. המקור של המים השחורים מגוון, וכולל בתוכו אסלות, כיורים ומדיחי כלים. אלא שבניגוד למים האפורים, כאן בהחלט נכנסות לתוך המשוואה הפרשות שונות, שמקורן באדם, ואשר מקשות על מלאכת הסינון והמיחזור (כפי שנראה מיד).
בנוסף על כך, מים שחורים עלולים בהחלט לכלול בתוכם גם מוצקים, המהווים כר פורה להימצאותם של חיידקים בכמויות גבוהות. זו הסיבה בגינה חשיפה למים מהסוג הזה, אם נעשית באופן ישיר, עלולה לגרום למחלות ולזיהומים שונים. זאת ועוד, עקב העובדה שמים אלה עלולים להירקב ולצבור ריח רע, המיחזור שלהם צריך להיעשות במהירות המקסימלית.
בעקבות העובדה שמים שחורים, בהתאם למאפיינים שלהם שהובאו מעלה, מורכב הרבה יותר למחזר, הרי שהפעולה הזו כרוכה בעלויות משמעותיות פי כמה מאשר מים אפורים. כתוצאה מכך, היא נעשית לרוב ברמה העירונית, ולא במגזר הפרטי. יהיו אלה מכוני טיהור השפכים, הפועלים בסטנדרטים גבוהים מאד של פיקוח ובקרת איכות.
כאשר כן נעשה מיחזור של מים מהסוג הזה במגזר הפרטי, יהיה זה לרוב ביישובים, בחוות או במאחזים, הנמצאים במקומות מבודדים יחסית, וזקוקים להספקה ייחודית של מים, מבלי שיש להם פיתרון אחר בנמצא.
רשימת השימושים של המים השחורים כוללת בתוכה, גם כן, השקיה (אך בשום פנים ואופן לא של פירות או ירקות), כמו גם שטיפה. כאן, האיסור על השתייה או המגע עם העור חמור פי כמה.
