המודעות הציבורית לנזקי הקרינה בישראל נמצאת עדיין בחיתוליה, אך אין ספק שלאחרונה חלה התעוררות מסוימת בתחום.
בדרך כלל, כשמדברים על נזקי הקרינה מתכוונים בישראל לנזקי הקרינה של אור השמש, אך במאמר זה נדון על קרינה שונה לחלוטין שמגיעה מכל אותם ארונות חשמל ומכשירים חשמליים שפועלים בבתים, במפעלים, במשרדים ואפילו בסמיכות לגני ילדים או בתוך גני ילדים.
מהי קרינה חשמלית?
קרינה חשמלית (ELF) היא קרינה של מתח גבוה שמייצרים מכשירים חשמליים שצורכים אנרגיה חשמלית הנפלטת משדות אלקטרומגנטיים ושנהוג למדוד ביחידה שנקראת מיליגאוס.
מדובר על קרינה בלתי נראית, נטולת ריח ושקטה לחלוטין. ככל שהמכשיר החשמלי צורך יותר חשמל, ככל שהאדם קרוב אליו יותר וככל שהחשיפה אליו ממושכת יותר, כך הסכנה שבקרינה האלקטרומגנטית גדולה ומשמעותית יותר.
חלוקת דעות בין חברת החשמל למשרד לאיכות הסביבה
כל תחום הקרינה האלקטרומגנטית נמצא במחקר אינטנסיבי ביותר אך כיום אין בתחום זה קונצנזוס. באופן עקרוני המשרד הישראלי לאיכות הסביבה קבע רף יחסית מחמיר לפיו חשיפה לשני מיליגאוס נחשב לרף בטיחותי לחשיפה במשך יממה אחת כשהרף העליון הוא ארבעה מיליגאוס.
עם זאת, ההמלצה של המשרד לאיכות הסביבה היא שלא לעבור את החשיפה למיליגאוס אחד למשך עשרים וארבע שעות. לעומת המשרד לאיכות הסביבה, בחברת החשמל תמימי דעים בנוגע לכך שגם חשיפה לאלף מיליגאוס שהם גאוס אחד נחשבת לבטוחה ביותר למשך 24 שעות.
מהם המקורות המסוכנים ביותר לקרינה?
שני המקורות המסוכנים ביותר לקרינה הם מתקנים ששייכים לחברת החשמל כמו למשל קווי מתח עליון או קווי מתח באופן כללי, ארונות חשמל ושנאים ומתקנים ביתיים שונים שכוללים בין היתר ארונות חשמל במבני מגורים ובמוסדות שונים, מכשירי חשמל כמו מקררים או מחשבים ושנאים שונים.
ישנם כאלה שחושבים כי משום שארון החשמל לא מותקן בתוך הדירה שלהם, הרי שאין הם חשופים לשום קרינה. עם זאת, לרוע המזל הקרינה לא באמת נעצרת על ידי קיר בטון. קרינה מסוכנת יכולה להיפלט גם ממקררים, ממחשב נייד, מטלפונים סלולאריים ואפילו מהסדין החשמלי המחמם והנעים.
מי מרכז את תחום בדיקות הקרינה האלקטרומגנטית בישראל?
עמותת מלר"ז (המועצה הציבורית למניעת רעש וזיהום אוויר בישראל) היא העמותה הראשונה שהוקמה בישראל שכל פעילותה מוקדשת לאיכות הסביבה. מדובר על עמותה שלא מזמן חגגה יובל להקמתה שכל פעילותיה קודש להעלאת המודעות הציבורית לנושא זה.
בשנים האחרונות מלר"ז הצליחה להביא לכותרות את נושא הקרינה האלקטרומגנטית לא אחת במיוחד כאשר פרסמה מקרים בהם התרחשו חריגות קרינה ברמות מאוד מסוכנות בגני ילדים באילת, פתח תקווה ורמלה.
בשנת 2009 לבדה ביצעה מלר"ז קרוב לחמש מאות בדיקות בבתים פרטיים, מוסדות חינוך ובנייני משרדים והצליחה לאתר 190 חריגות קרינה מסוכנות. עם זאת, לא תמיד פשוט כל כך למזער את הקרינה או לבטל אותה לחלוטין.
על מי מוטלת האחריות לבצע בדיקות קרינה?
מבחינת המדינה ישנן מספר הנחיות לגבי כמות הקרינה המותרת וכן קיימים קריטריונים מומלצים לבדיקת רמות הקרינה. עם זאת, לפי רשויות החוק, האחריות לביצוע הבדיקות מוטלת על הרשויות השונות.
לרוע המזל ראשי הערים פעמים רבות לא מבצעים את הבדיקות המתאימות מחשש שתוצאות הבדיקות יעוררו בהלה וכן מחשש להתעמת עם חברת החשמל.
מה בכל זאת ניתן לעשות?
כל עוד אין מערכת אכיפה שמגדירה תקנים נוקשים לבדיקות מדידה וניטור קרינה במדינת ישראל, האחריות לביצוע הבדיקות היא אחריות אישית המוטלת על כל משפחה שמעוניינת לבדוק את רמת הקרינה לפני הכניסה לבית חדש ועל כל הורה ששולח את הילד שלו לבית הספר או לגן. ישנן חברות פרטיות שמבצעות בדיקות של רמות הקרינה וכמובן שניתן גם לפנות למלר"ז בכל עת.
